החומה הפנימית

אי אפשר לקבל בשתיקה את מה שקורה עכשיו בעזה. אי אפשר לשתוק לנוכח זילות החיים. יום אחד כולם בישראל יגידו שהם היו נגד המלחמה, כולם יגידו שהתנגדו לכיבוש, אבל בינתיים החברה הישראלית ממשיכה לדהור אל עבר התהום. החמלה, רגש אנושי בסיסי שהישראלים כה מתגאים בו, מוקפת חומה, כפי שהחשיבה הישראלית מוקפת חומה. החומה הזאת נקראת ציונות, ולכל ישראלי ציוני יש אותה בליבו. החומה הזו היא שמונעת מאיתנו לראות את מה שקורה בעזה ובגדה, ולחמול גם על האנשים שמעבר לגדר. החומה הזו היא שמאפשרת לנו להצדיק את מה שאינו ניתן להצדקה.

כמו ב”תמונתו של דוריאן גריי”, מדינת ישראל עפה על עצמה: אנחנו הכי יפים, הכי מוסריים, הכי גיבורים, הכי קורבנות. התעופה העצמית הזאת, עיסוקה העיקרי של החברה הישראלית, היא זו שמאפשרת לישראלים להסיט מבטם ולא לראות מה הם מעוללים לאוכלוסייה הפלסטינית של אותה הארץ מאז הקמת המדינה. אך הדיוקן האמיתי של ישראל, זה אשר היא אפסנה כבר מזמן בעליית הגג, כדי שאף אחד לא יראה, משקף נאמנה את הכיעור, האכזריות, הציניות והשקר שבבסיס הפרויקט הציוני.

אלה הם הפנים האמיתיים של הציונות: הארץ שכל כך מקודשת באתוס הציוני נאנקת תחת שלמת הבטון והמלט והאשפה, ומבותרת לאורכה ולרוחבה בגדרות ובחומות, אשר נועדו לא רק להגן אלא בעיקר להפריד. אבל יותר נוראה מהחומות הפיזיות היא החומה הפנימית אשר הציונות נוטעת בלב כל ילד, על מנת שלא יסטה מגבולות השיח המותרים, כדי שיהיה עיוור לחוסר הצדק, לעוול ההיסטורי שישראל ממשיכה להתכחש לו, כדי שלא יחמול ליבו על ילדים כמותו שנפל בגורלם להוולד מעבר לגדר, כדי שלא יעז לחשוב על עתיד נטול ציונות.

שכן מה שעומד כעת בסימן שאלה אינו האם יוחזרו החטופים, או אם ישראל תביס את החמאס, אלא קיומו של הפרויקט הציוני כולו. והדבר היחיד המונע את קריסת הפרויקט הציוני, על כל האכזריות והעוול שהוא טומן בחובו, היא אותה חומה פנימית שהמשטר הציוני כה מיטיב לבנות בליבות אזרחיו, כדי שיצייתו ציות עיוור למשטר, כדי שלא ישאלו שאלות, כדי שיוכלו להפציץ ולשרוף ולעקור ולהשמיד ולהרעיב ללא נקיפות מצפון.

עשרות אנשים נהרגים בעזה מדי יום, האוכלוסיה מורעבת. האנשים מפונים שוב ושוב על מנת לרכז אותם במחנה ריכוז אחד גדול, וכך לשלוט בהם ביתר קלות. בה בעת, בגדה ממשיך משטר הדיכוי והאפרטהייד והגירוש. אלה הם פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. למרות נסיונות ההסתרה וההשתקה של המשטר הציוני, למרות השקרים ולמרות ביזוי זכר השואה, כל מי שעיניו בראשו וחמלה בלבו רואה את המציאות נכוחה.

אנו בוכים בשביל עזה, אנחנו חומלים על ילדים מזי רעב הפושטים יד אוחזת בסיר ריק, אנו כואבים על ההרוגים והפצועים בעזה על לא עוול בכפם, ועל ההורים השכולים ועל היתומים שנותרו לפליטה. אנו מתאבלים על הרס של חברה שלמה, של תרבות שלמה, בשמנו ובמו ידינו.

אנו רואים את המשטר הציוני כהווייתו: משטר פנאטי, אכזרי, תאב מלחמה וצמא דם אשר לא ייבחל באף אמצעי כדי להגשים את מטרתו, גם לא במחיר חיי יהודים, גם לא במחיר השחתת היהדות. האלימות בה נוקט המשטר כלפי הפלסטינים תופנה במוקדם או במאוחר גם כלפי היהודים עליהם הוא מתיימר להגן. עבור המשטר הציוני, גם היהודים אינם אלא כלי משחק שניתן להזיז על פני לוח שחמט.

מערכת החינוך הציונית החדירה בנו מגיל רך את ההערצה לצבא, את פולחן הלאום והדגל והמדינה, ובאותו הזמן את הקורבנוּת וההתבדלות. כך הופכים אנו וילדינו למשרתים נאמנים אשר יקחו על עצמם כל משימה אשר הטילה עליהם המדינה בלי לחשוב ובלי לתהות. כך משחיתה הציונות את נשמות ילדינו והופכת את כולנו למשתפי פעולה עם פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. כך מטביעה בנו הציונות את החומה הפנימית, כך היא מעוורת את עינינו ומקשה את ליבנו,

עלינו לפרוץ את החומה הפנימית, עלינו לפתוח את עינינו ואת ליבנו. המחנה הדמוקרטי המתנגד לממשלה, שכה מתנאה בערכיו, ממשיך להתכחש לכך שישראל מזמן כבר אינה דמוקרטיה, ואולי מעולם לא היתה, שכן מיליונים של פלסטינים נתונים תחת שלטון ישראלי ללא כל זכות הצבעה לפרלמנט וללא כל לגיטימיות פוליטית. למעשה, המחנה הדמוקרטי, שכביכול דורש צדק ודמוקרטיה וניקיון כפיים, עושה זאת תוך התעלמות מהשלטון הברוטלי על מיליוני פלסטינים בעזה ובגדה המערבית, שלטון אשר משחית את מידות כל הלוקחים בו חלק, מהחיילים ועד המנהיגים.

גם את היהדות עצמה משחיתה הציונות. מדת של צדק ומוסר וסולידריות עם החלש והנרדף, הפכה היהדות תחת הציונות לדת של כוחנות ופשיזם: סגידה למדינה, סגידה לצבא, סגידה לשכול, הערצת הכוח והאלימות והאדנות, ומחיקת הכבוד לאדם באשר הוא אדם.

כדי לעצור את העוול המשווע, כדי להביא מזור לפלסטינים ויהודים כאחד, עלינו לזנוח את האידיאולוגיה הציונית ההרסנית, ולבנות בסיס משותף לחיים בארץ משותפת לשני העמים. עלינו לתמוך בפלסטינים במאבקם הצודק להשתחרר מעול השלטון הציוני, ולמצוא דרך לחיות יחד, תוך שוויון זכויות אמיתי. עלינו לשחרר את היהדות מהשפעתה המשחיתה של הציונות.

זו היא עת הלבבות החופשיים מחומות. עלינו הישראלים למצוא את האומץ לנתץ את החומה הפנימית ולפתוח את ליבותינו אל שכנינו הפלסטינים, להכיר בסבלם ובאחריותנו לכך. עלינו למצוא את האומץ לשתף פעולה עם הפלסטינים ולפעול למען מימוש זכויותיהם הטבעיות והפוליטיות ולמען דמוקרטיה אמיתית לכולם. עלינו למצוא את האומץ להשתחרר מעול הציונות, ולהותיר אותה מאחורינו. אנו אנשים חפצי חיים, וכך גם הפלסטינים. רק יחד עם הפלסטינים, מתוך שוויון וכבוד הדדי, נוכל למצוא חלופה בת קיימא להווה קודר ואכזרי, ולצעוד אל עבר עתיד של חיים, שלום, וצדק.